האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל

בסוף שנות הארבעים הוקם במרכז קיבוץ הזורע שבעמק יזרעאל, בניין גדול בעל חזות מזרחית. בבניין הזה נשמר (עד היום) אוסף אומנות עתיק מהמזרח הרחוק בעל ערך כספי עצום.
המוזיאון הבריטי הלאומי ומוזיאונים אחרים ביקשו לקבל אליהם את האוסף הנדיר הזה, אבל הצוואה שכתב בעל האוסף לפני מותו, שלחה אותו בסופו של דבר דווקא לאותו קיבוץ נידח, שחלק מחבריו חיו אז עדין באוהלים.
עיון בפרוטוקולים של שיחות הקיבוץ מאותה תקופה, מגלה שסביב הקמת הבניין וקבלת האוסף התעוררו ויכוחים קשים.
חברי הקיבוץ, צעירים שעלו ארצה מגרמניה בשנות השלושים, נחלקו ביניהם לכאלה שהיו בעד, ולכאלה שהתנגדו בחריפות לקבלת האוסף.
הרקע לוויכוחים הללו, היה בין השאר זהותו של תורם האוסף – בעליו של אחד מבתי הכלבו הגדולים ביותר בברלין של תחילת המאה העשרים, יהודי עשיר ומסתורי בעל אזרחות גרמנית/בריטית בשם וילפריד ישראל.

משך כמעט שבעים שנים עומד הבניין הזה בקיבוץ הזורע. שמו הרשמי – ״מוזיאון וילפריד ישראל״ – אבל בני המקום קוראים לו פשוט בית וילפריד.
קוראים לו בית וילפריד – אבל לא יודעים מי היה האיש.
וזה העניין המוזר: מייסדי הקיבוץ החליטו משום מה לא לספר לילדיהם, נכדיהם וניניהם מי באמת היה אותו וילפריד ישראל.

למה? מה כבר היה להסתיר?

גם אני גדלתי בקיבוץ הזורע. סבי וסבתי היו ממייסדי הקיבוץ.
הם גרו כל חייהם במרחק של כ-50 מטר מבית וילפריד, וכמו חבריהם, גם הם שמרו את הסיפור של וילפריד בסוד.

לפני מספר שנים הגיע אליי אדם בשם אופיר בר, גם הוא בן הקיבוץ, ושאל אותי מה אני יודע על וילפריד ישראל. עניתי שעל פי הידוע לי הוא היה איש עשיר שתרם את אוצרות האומנות שלו לקיבוץ – זה היה הסיפור שהכרנו.

״איך תגיב אם אומר לך שהאיש הזה הציל בערך פי 15 יהודים משינדלר?״ הוא שאל.
״אחשוב שיצאת מדעתך״ עניתי. ״כי אם זו הייתה האמת – היינו יודעים עליה מזמן״.
״קרא את הספר הזה ואחר כך נדבר״ ענה, והגיש לי ספר עב כרך בשם ״וילפריד ישראל – שגריר ללא ארץ״, שהוא סיכומו של מחקר שערכה היסטוריונית לונדונית בשם נעמי שפהרד, אי שם בראשית שנות ה-80.

ביקשתי ממנו שיסכם לי את הסיפור בכמה משפטים. כבמאי ומפיק של סרטי תעודה, הייתי עמוס מאוד באותו התקופה, והסיפור שסיפר נשמע לי כל כך מופרך, שלא ראיתי את עצמי קורא את הספר.

״לא אני אסכם לך״, הוא אמר והפך את הספר.
על כריכתו האחורית, היו כתובים דברים פרי עטו של ההיסטוריון הנודע סר מרטין גילברט ז״ל, ששיבח את המחקר ההיסטורי של שפהרד ואת ממצאיו.

מתחתם היה כתוב משפט אחד ששכנע אותי שאני חייב לקרוא את הספר.

״מעולם בחיי לא פגשתי אדם כה אציל, כה חסר אנוכיות וכה חזק כמו וילפריד ישראל. בכנות – הוא היה יצירת אומנות מהלכת״. על החתום – אלברט איינשטיין.

יותר מאוחר, מצאתי בארכיון הקיבוץ ספר הספדים שנכתב לזכרו של וילפריד ישראל וארגזים מלאים במכתבים.
מי לא נמצא בארגזים הללו – בובר, וייצמן, איינשטיין, משה שרת, לורד סמואל, הנרייטה סולד, הרב ליאו בק, זיגפריד להמן, מרגוט קלאוזנר ועוד ועוד…
כולם כאחד וכאחת, מבטאים הערכה עצומה לפועלו של וילפריד ישראל ולמבצעי ההצלה של יהודים מגרמניה הנאצית, שקידם וניהל בין השנים 1933-1943.
גם את מותו מצא בשובו מאחד ממבצעי ההצלה האלה – ב-1 ליוני 1943, כשטיסת BOAC777 מליסבון לבריטניה (טיסה שעליה היה גם השחקן לזלי הווארד מ״חלף עם הרוח״), הופלה על ידי חיל האוויר הנאצי.

כל אלה רק חידדו את התעלומה: כולם הכירו אותו. כולם העריכו את פועלו ההרואי. אם כך – מדוע לא דיברו עליו?

יחד עם צוות מתנדבים מסור מישראל, גרמניה, אנגליה וארה״ב, יצאתי למסע תחקירי חוצה יבשות שארך יותר משש שנים, בנסיון לענות על שלוש שאלות.

מי היה וילפריד ישראל ומה בדיוק עשה?
מה היה הקשר שלו לקיבוץ שבו גדלתי?
ומדוע נשמר סיפורו בסוד זמן כה רב?

את תוצאות המסע הזה תוכלו לראות בסרט ״האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל״ (בהפקת היילייט סרטים), שיוצג החל מהשבוע בסינמטקים ברחבי הארץ.
הסרט עוסק בנושא הטעון של הצלת יהדות גרמניה בשנות ה-30, בקשרים המורכבים שבין התנועה הציונית לממשל הנאצי ובשאלה – מדוע אנחנו זוכרים נוצרים שהצילו יהודים ולא עוסקים כמעט כלל ביהודים שהצילו יהודים.

זה מה שכתב פרופסור משה צימרמן לאחר הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל דוק אביב:
״יש לקוות שהסרט הזה יעשה לסיפור הצלת יהודי גרמניה על ידי וילפריד ישראל, מה שעשה סרטו של ספילברג לסיפור אוסקר שינדלר. במקום שהיסטוריונים נכשלים יכול סרט היסטורי לתקן את המעוות".

אני מקווה שתמצאו בסיפורו של וילפריד ישראל עניין.

 

 

3 מחשבות על “האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל

  1. יונתן שלום,
    ראיתי אתמול את הסרט הנפלא והמרגש. מעבר לנושא והתוכן המרתקים ומרגשים עד דמעות, הסרט הוא יצירת אמנות. עשוי בטוב טעם בלי לגלוש לסחיטת רגשות, תוך גישה מכבדת לכל הניואנסים. וגם ויזואלית מצולם וערוך יפה עם מוסיקה שכל כך מותאמת לתכנים. בהחלט אחד הסרטים הדוקומנטריים הטובים ביותר שראיתי (ואני חובבת של סרטים דוקומנטריים).
    תודה על חויה חזקה וגם יפה.
    אורה

    אהבתי

    • אורה, תודה רבה על המילים החמות! אודה לך אם תספרי לחברייך. הסרט מופץ ברחבי הארץ באופן עצמאי ורוב האנשים שומעים עליו מפה לאוזן.
      שוב תודה.

      אהבתי

  2. Jonathan הגיב:

    תודה לך, ניר. צפיתי בסרט במוצאי שבת ה-27 בינואר.
    אמי, עליזה טננבאום, היא אחת המשתתפות בסרט.
    אני מודה לך על הכנת הסרט והפצתו. אני חשה הערכה רבה לוילפריד ישראל אשר הציל את אמי ובזכותו לאמי היום שתי בנות וחתנים, שישה נכדים ושבעה נינים!
    בתאל סגל

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s