כשאיינשטיין פגש את גנדי

אז זהו, שלא… אלברט איינשטיין ומהטמה גנדי לא נפגשו מעולם… אבל בין שני הענקים ה​א​לה התקיימה חלופ​ת מכתבים קצרה, בסוף שנת 1931​​.

מאחורי חלופת המכתבים הזו, מסתתר סיפור מעניין, סיפור, שעל פי מיטב ידיעתי – נחשף כאן לראשונה​.
ב- 27 לספטמבר 1931​​ – כותב איינשטיין לגנדי (בגרמנית) מבית הקיץ שלו בקאפוט את המכתב הראשון בתכתובת:

אדון גנדי הנכבד,

אני מנצל את הנוכחות של החבר שלך בבית שלנו כדי לשלוח אליך את השורות האלה.
הוכחת באמצעות מעשיך, שאפשר להצליח ללא אלימות גם עם אלה שלא זנחו את השיטות האלימות.
יש לקוות שהדוגמא שלך תתפשט מעבר לגבולות ארצך, ושתסייע בהקמת רשות בינלאומית, שתכובד על ידי כולם – שתקבל החלטות ושתחליף קונפליקטים ומלחמה.

בהערצה כנה,

א. איינשטיין (חתום)

מקווה לפגוש אותך פנים אל פנים באחד הימים.

_

במשפט הראשון איינשטיין מתייחס לחבר של גנדי שמבקר בביתו.

מיהו אותו חבר מסתורי?

תשובה על כך אפשר למצוא במכתב​ התגובה ששולח גנדי לאיינשטיין כשלושה שבועות מאוחר יותר, ב-18 לאוקטובר 1931.
על פי הידוע, זהו גם המכתב האחרון בין השניים שכאמור לא הצליחו להיפגש​ מעולם, למרות רצונם העז.

גנדי כותב לאיינשטיין (באנגלית):

חבר יקר,

שמחתי מאוד לקבל את המכתב היפה שלך דרך סונדאראם.
זוהי נחמה גדולה עבורי לדעת שהעבודה שאני עושה, מוצאת חן בעיניך.
אני אכן מקווה שנוכל להיפגש פנים אל פנים יום אחד, אולי אף באשראם שלי בהודו.
שלך בכנות,

​מ.ק. גנדי

_

אם כך – לאיש שהעביר את המכתב מגנדי לאיינשטיין קוראים סונדאראם.
אבל מיהו אותו סונדאראם? מה הקשר שלו לגנדי? ובאילו נסיבות הגיע לביתו של איינשטיין?

הנה התשובות כפי שהתגלו בפניי במהלך ​העבודה על הסרט "האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל"​ (עכשיו בסינמטקים בכל רחבי הארץ):

בשנת 2012 בתחילת התחקיר​ ​לסרט זה​,​ היינו בבעיה גדולה של ​מחסור​ כמעט מוחלט בחומרים ויזואליים.
החלטנו להקים אתר אינטרנט​ ובו ב​יקשנו מהציבור עזרה​: ​"מי ​יודע משהו​ על וילפריד ישראל ויכול לסייע לנו לפתור את הפאזל של חייו​?​​״​
באתר שמנו תמונות סטילס של וילפריד ישראל (היו לנו בסך הכל שש בשלב הזה אם איני טועה). בין התמונות הללו, הייתה תמונה בה נראה וילפריד ישראל מחויך, כשלצידו גבר בעל מראה הודי ואשה בלתי מזוהה.

​מ​ספר שבועות אחר כך ​הגיע אלינו ​אימייל נרגש במיוחד.
זו הייתה אשה הודית בשנות ה-80 לחייה, המתגוררת כבר כמה עשרות שנים בעיירה ציורית לא רחוק מהעיר קלן, אליה הגיעה בעקבות בעלה, בן האזור.
שמה היה סראסווטי אלבנו-מולר והיא כתבה לנו שבאחת מהתמונות ששמנו באתר שלנו,​ היא זיהתה את אביה.

שבוע לאחר מכן יצאנו לצילומים בגרמניה ונסענו לפגוש את אותה אשה​,​ ולראיין אותה בביתה.
סרסוואטי התגלתה כאשה מלאת חיים, שופעת הומור, חוכמה ואהבת אדם. הבית שלה היה נראה ​כמו אשראם​,​ הטובל בגינות מקסימות של פרחים וירק.

סרסוואטי סיפרה לנו שאביה, היה אחד מראשוני תלמידיו של מהטמה גנדי (היא קראה לו גנדי ג׳י) והפך מאוחר יותר להיות העוזר האישי שלו.
לאביה כמו שכבר בטח הספקתם לנחש​, קראו סונדאראם.

סונדאראם נפטר בסוף שנות השישים והותיר אחריו​​ מזוודה אדומה ​גדושה​ במכתבים.
בין המכתבים הללו​, היו ארבעה מכתבים חתומים בשם וילפריד. הם נשלחו אל סונדאראם אי שם בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים מכתובת שכבר לא קיימת בברלין. לא היה בהם שם משפחה​ או פרטים מזהים נוספים.
היא סיפרה שעשרות שנים התעלומה הזו רודפת אותה. מי הוא אותו וילפריד? : ״הוא סיקרן אותי מאוד״, אמרה לנו באנגלית עם ניחוח קולוניאלי במבטא הודי מתגלגל. ״הוא כותב לאבי בידידות גדולה ובמכתבים שלו ​נזכרים שמותיהם של ​אנשים מפורסמים ​אותם פגש יחד עם אבי״.
״​נמצאים שם ​תומאס מאן​​ (סופר​ ​ומחזאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 29׳) אלברט איינשטיין, מרטין בובר, כריסטופר אישרווד (סופר בריטי שכתב בין השאר את ״פרידה מברלין״), חיים וייצמן, לורד סמואל ועוד​ ועוד״​.
״זה גרם לי להניח שוילפריד הזה היה כנראה מישהו חשוב, גם לאבי באופן אישי וגם בכלל. אבל לא היה לי שמץ של מושג מי הוא״…

״ואז לפני מספר שבועות״, המשיכה בהתלהבות, ״העברתי כאן אצלי בבית סדנה על ההתנגדות הלא אלימה של גנדי לסטודנטים גרמנים. בשלב מסוים סיפרתי להם על הוילפריד הזה שאני לא מצליחה למצוא. אחת הסטודנטיות, הציעה שנערוך חיפוש בגוגל ואמרתי לה שעשיתי זאת בעבר ולא מצאתי כלום. היא הציעה שננסה שוב.
כמה שבועות לפני כן אתם העליתם את האתר שלכם לרשת וברגע שכתבנו וילפריד בגוגל, הוא עלה.
בעמוד הראשון שלו, ראיתי את תמונתו של וילפריד עם אבי ועוד בחורה, והם צוחקים בשמחה גלויה… מעולם לא ראיתי את התמונה הזו לפני כן ! ואבי כמעט אף פעם לא צחק ככה…״.
האמת היא , אמרתי לה, שזו גם התמונה היחידה של וילפריד שבה הוא צוחק ככה.

אחר כך סרסוואטי לקחה אותנו אל הקומה העליונה ופתחה בפנינו את ״המזוודה האדומה המפורסמת״ – ככה היא קוראת לה. היא הקריאה לנו את ארבעת המכתבים מוילפריד ואחר כך אמרה לנו ״ובואו תשמעו את זה״:

היא אחזה בידה צרור דפים דהוי והסבירה שזהו היומן שאביה סונדאראם כתב בשנת 1931.
הוא יצא אז לאירופה בשליחותו של מהטמה גנדי, להכין את הקרקע לביקורו המתוכנן של המנהיג ההודי הסגפן באירופה.
סונדאראם הגיע קודם כל לאיטליה, שם פגש את מוסוליני, ואחר כך נסע לברלין שם תכנן לבקר ידיד ותיק – וילפריד ישראל.
וילפריד וסונדאראם נפגשו לראשונה בשנת 1925, בזמן מסעו של וילפריד למזרח הרחוק (מסע שבמהלכו רכש חלק מאוסף האומנות שלו שמוצג עד היום במוזיאון בקיבוץ הזורע).

סרסוואטי פתחה את היומן המרופט של אביה משנת 1931 והחלה לקרוא מתוכו בקול:

״בשולי ברלין, נמצא כפר קטן בשם קאפוט. נסענו לשם במכוניתו של וילפריד, בדרך שעברה בתוך יער אורנים עבות, אל עבר ביתו הקסום של איינשטיין. המדען המהולל קיבל את פנינו בסלון ביתו בשמחה. שוחחנו ארוכות על ההתנגדות הלא אלימה של גנדי ג׳י ועל תיאוריית ׳הגלגל המסתובב׳. לאחר מכן איינשטיין פרש אל חדר עבודתו ושהה שם זמן מה. כשחזר, הביא איתו מכתב, אותו אני נושא עימי בכבוד רב, כמסר יקר לגנדי ג׳י״.

סרסוואטי סיימה להקריא ואמרה לנו: ״אין לכם מושג כמה אני שמחה שאתם כאן, אני כבר לא צעירה ולא יודעת כמה שנים נשארו לי. סוף סוף סגרתי את המעגל הזה שאבא שלי השאיר לי לסגור״.

הסתבלתי על אנשי הצוות שהיו איתי ואמרתי להם בעברית: ״אתם קולטים מה היא אמרה לנו כרגע? אתם קולטים שגיבור הסרט שלנו וילפריד ישראל הוא האיש שחיבר בין איינשטיין לגנדי?

אז זהו.

זה היה עוד סיפור על איש מסתורי, שלמרות שהיסטוריונים מעריכים שהיה מעורב בהצלתם של עשרות אלפים, שלמרות שחיבר בין איינשטיין לגנדי, שלמרות שהכיר את כולם וכולם הכירו אותו – נשאר כמעט אלמוני עד היום.
והשאלה הגדולה היא למה? מה כבר היה להסתיר?

למי שרוצה להעמיק עוד אל תוך הסיפור המדהים של וילפריד ישראל – ״האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל״ מוקרן בסינמטקים בכל רחבי הארץ.

 

בתמונה – סרסוואטי אלבאנו מולר מחזיקה את התמונה שצולמה ביום בו פגש אביה את איינשטיין. בתמונה שבידיה משמאל לימין: סונדאראם, וילפריד וידידה של וילפריד בשם אגנס שניידר.